ערעור משרד הבינוי על חיובו בתשלום 7 מליוןש"ח שמחציתו ריבית פיגורים נתקבל

השופט י' עמית:

1.        שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ש' דברת) מיום 29.3.06, במסגרתו חויב משרד הבינוי והשיכון לשלם למשיבות כ-7 מליון ש"ח, כאשר כמחצית מהסכום היא בגין ריבית חשב פיגורים. משרד השיכון הוא המערער בע"א 4553/06 (להלן: המערער או משב"ש) והקבלן בפרוייקט הוא המערער בע"א 4633/06.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

2.        המשיבה מס' 1 בע"א 4553/06, חברת מי ערד להנדסה ופיתוח בע"מ, זכתה במכרז לביצוע עבודות מים, ביוב, כבישים ותשתיות בשכונת רמות בבאר שבע. בין הצדדים נכרת חוזה מדף 3210 (נוסח תשנ"ו-1996), שהוא הסכם סטנדרטי המשמש את המדינה בהתקשרויותיה עם קבלנים (להלן: חוזה המדף), ואליו צורף נספח תנאים מיוחדים לביצוע העבודות מושא המכרז (להלן: התנאים המיוחדים). מי ערד העבירה למשיבה מס' 2 היא חברת עזריה דוד בע"מ את ביצוע העבודות והמחתה לה את הזכויות על פי החוזה, בידיעה ובהסכמה של משב"ש. לשם הנוחות ייקראו שתי החברות הקבלן.

           על פי המכרז המקורי, היה על הקבלן לבצע את עבודות מים, ביוב, כבישים ותשתיות באתר שכינויו פלח 1א. מספר חודשים לאחר תחילת העבודות הטיל מנהל משב"ש במחוז הדרום על הקבלן, לבצע עבודות נוספות עליהם לא הוסכם בחוזה המקורי, עבודות מילוי מגרשים שכללו חציבה, גריסה, מיון, מילוי פיזור והידוק, בפלח 1א, ובאתר נוסף המכונה פלח 1ב. בנוסף לאמור הוטל על הקבלן לערוך עבודות תשתית, בדומה לאלו שבוצעו בפלח 1א גם בפלח 1ב (להלן ביחד: העבודה הנוספת) , וזאת נוכח סילוקה מהאתר של חברה אחרת שהייתה אמורה לבצע את העבודות באותו אתר. אין חולק כי גם העבודות באתר 1ב בוצעו לשביעות רצונם של נציגי המשב"ש במחוז, וגם אין חולק שמשב"ש מחוייב בתשלום עבורן. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על גובה התשלום עבור העבודות שבוצעו. המדובר בעבודות שנעשו בכמות של 107,026 מ"ק מתוכם שולמו לקבלן עבור כמות של 33,757 מ"ק מכוח הסכמת הצדדים שהתקבלה במסגרת חוזה שעסק בהנחת קווי מים במקום וכונה על ידי הצדדים כחוזה קו המים. יצויין כי המחירים שהוסכמו ושולמו בגין תוספות העבודה גבוהים בהרבה ממחיר הבסיס עליו הוסכם בחוזה המדף. עיקרה של המחלוקת נסב על המחיר הראוי עבור העבודות שנעשו בכמות שנותרה, קרי 73,269 מ"ק של תוספות העבודה. בתמצית ייאמר כי הקבלן השתית מחיריו על המחירים שנקבעו באתר בפלח 1א, כפי שהוסכם לטענתו עם משב"ש ואף שולם בחלקו. מנגד, משב"ש טען כי תוספות העבודה לא היו חלק מהחוזה שנחתם בעקבות המכרז ומהוות שינוי מהותי של החוזה. בנוסף, על פי התנאים המיוחדים יש לערוך פקודת שינויים בגין כל עבודות שמשמעותן הכספית היא למעלה מ-10% מהיקף החוזה החתום על ידי מורשי החתימה על פי חוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, וההרשאות לפיו. משלא נחתם טופס השינויים על ידי חשב משב"ש, לא השתכלל חוזה מחייב עם הקבלן, ולכל היותר יש לחייב את משב"ש מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית משפט קמא קיבל את עמדת הקבלן וחייב את משב"ש בתשלום עבור העבודות הנוספות בהתאם לעילה החוזית. נאמר, כי המשב"ש אינו יכול להתנער מהתחייבותו בזמן אמת, בין היתר לאור העובדה שהעבודות בפלח 1ב לא היו שונות במהותן מהעבודות על פי החוזה המקורי, ולא היתה חריגה תקציבית בהזמנתן. אמנם מנהל החטיבה הטכנית של מחוז הדרום במשב"ש לא היה מוסמך למסור למשיבות את העבודות הנוספות ללא אישור הגורמים המוסמכים במשב"ש, אך האישור נתקבל בפועל בדיעבד - נעשתה פניה של החטיבה הטכנית של מחוז הדרום במשב"ש לועדת המכרזים וניתן אישור על ידי ועדת המכרזים. ברם, מורשי החתימה במשב"ש נמנעו מלחתום על השינויים מן הטעם שהקבלן סירב להסכים למחירים שמשב"ש הציעה, שאילולא כן, מורשי החתימה היו מוסיפים את חתימתם על כתב השינויים עבור תוספות העבודה.

4.        מכאן המשיך בית משפט קמא ובחן באופן פרטני את התשלום המגיע לקבלן. בשורה התחתונה פסק בית משפט קמא כי הקבלן זכאי לקבל סכום נוסף של 6,408,565 ש"ח כלהלן:

           - בגין עבודות גריסה ומילוי - סך של 2,129,930 ש"ח..

           - בגין עבודות חציבה - סך של 1,220,662 ש"ח.

           - בגין עבודות נוספות - סך של 79,949 ש"ח. .

           - בגין עבודות נוספות - סך של 1,259,339 ש"ח. .

           - בגין עבודות נוספות - סך של 1,718,685 ש"ח.

           לאחר תוספת התייקרויות והפחתת הסכום ששולם נקבע כי משב"ש חייבת לקבלן סך של 3,576,993 ש"ח+ החזר עלות ערבות בנקאית בסך 25,412 ש"ח. נדחתה טענת משב"ש כי שילם תשלומי יתר למשיבות, ומנגד, נדחתה תביעת הקבלן להוצאות תקורה.

           על הסכום שנפסק לזכות הקבלן פסק בית משפט קמא ריבית פיגורים של החשב הכללי החל מתום תשעים הימים לאחר הגשת החשבון הסופי בסך של 3,341,448 ש"ח. זאת לאור האמור בסעיף 60(10) לחוזה המדף שעל פרשנותו נעמוד בהמשך. כן נפסק שכר טרחה לטובת המשיבות בסך של 250,000 ש"ח.

           על פסק הדין נסבים שני הערעורים המאוחדים שבפנינו. העלינו בפני הצדדים מספר הצעות לפשרה, אך משלא נסתייעו הדברים, אין לנו אלא להכריע בערעורים על סמך טיעוני הצדדים ונפתח בערעור משב"ש.

תמצית טענות הצדדים

5.        משב"ש מיקד ערעורו אך ורק נגד חיובו בריבית הפיגורים. נטען, כי לכל היותר היה מקום לחייב בריבית חשב רגילה, וכי קביעת בית משפט קמא שגוייה משלושה טעמים עיקריים: